החלטה בתיק ת"ט 36497-01-12

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן ההתנגדות עצמה.

תמצית הבקשות להארכת המועד וההתנגדות

1.            במסגרת תיק זה הגיש המשיב לביצוע שיק בסך 405,000 ש"ח (להלן: "השיק"), משוך על ידי המבקשת לפקודת המשיב ליום 22.11.11. לבקשת הביצוע צורף השיק בלבד, אך בבקשה גופה מצוין כי יש לראות במסמכים המצורפים לבקשת העיקול המוגשת בד בבד, כחלק מהמסמכים המצורפים לבקשת הביצוע.

2.            בהתאם לאישור המסירה אשר הציג המשיב (צורף לבקשתו לדחיית הבקשה מיום 29.2.12), נמסרה האזהרה למבקשת ביום 12.12.11, כך שהיה עליה להגיש את ההתנגדות עד ליום 1.1.12. הבקשה להארכת המועד וההתנגדות הוגשו רק ביום 12.1.12, דהיינו באיחור של 11 יום.

לטענת המבקשת, הועברה הבקשה לטיפול בא כוחה אולם עקב נסיבותיו האישיות לא היה באפשרותו לבחון את הבקשה עד ליום 2.1.12. במועד זה, פנה בא כוחה לב"כ המשיב בבקשה להארכת מועד אך הבקשה נדחתה.

3.             לגופם של דברים, טוענת המבקשת כי השיק נמסר למשיב כערבות להחזר הלוואה אשר נטל ממנו בנה של המבקשת, גיא בצלאל (להלן: "גיא") בשנת 2005.

ביום 20.9.05 נכרת הסכם הלוואה בין המשיב לבין גיא ולפיו לווה גיא מהמשיב סך של 200,000$ (להלן: "ההלוואה"). כבטחון להשבת ההלוואה, ניתנו למשיב השיק, ערבות של עו"ד גיורא גרינברג (להלן: "עו"ד גרינברג") וכן שועבדה לטובת המשיב קרקע בבעלות עו"ד גרינברג. ביום 15.3.06 אף חתמה המבקשת על כתב ערבות לפירעון ההלוואה ואשר הוגבל לסך של 70,000$.

מאז ניתנה ההלוואה, שולמו למשיב על ידי גיא ועל ידי עו"ד גרינברג כספים בהיקף כולל של 336,800$ בגין ההלוואה ואף שולמו כספים נוספים לפירעון הלוואות נוספות אשר נטל גיא מהמשיב. על אף כל זאת ושלא כדין, הוצג השיק לפירעון.

4.            על יסוד מסכת עובדתית זו, טוענת המבקשת כי אין היא חייבת כלל בפירעון השיק על יסוד מספר טענות אשר עיקריהן הן אלו:

א.      השיק ניתן כבטוחה להשבת הלוואה אולם בחוזה ההלוואה לא פורטו כל הפרטים הנדרשים לפי חוק, שיעורי הריבית אשר נדרשים עולים על הריביות המקסימאליות הקבועות בדין, לא נמסר מכתב התראה כדין ולבקשת הביצוע לא צורף הסכם ההלוואה.

ב.       התנאי ההכרחי להקמת זכותו של המשיב להיפרע באמצעות השיק הינו אי השבת ההלוואה. בפועל, בגין ההלוואה שולמו למשיב כספים בסך כולל של 336,800$. לכך אין לכך כל ביטוי בתחשיבי המשיב בבקשת הביצוע ובתשלומים אלו פקעה הערבות ולא מתקיים התנאי המאפשר הגשת השיק לביצוע.

ג.        בין הצדדים הוסכם כי ערבותה של המבקשת תוגבל לסך של 70,000$. מאחר ולמשיב שולמו כספים בהיקף העולה על סכום זה הרי שהערבות פקעה ובכל מקרה מנוע המשיב מלתבוע את המבקשת לסכום העולה על 70,000$.

בדיון שהתקיים ויתר המשיב על חקירת המבקשת והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

5.            אין ספק כי ההתנגדות הוגשה באיחור, איחור בן 11 יום, שהרי המבקשת עותרת להארכת מועד להגשתו. תקנה  528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד", אך בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ככלל "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו. אומנם האיחור במקרה זה איננו גדול, אולם איחור הוא איחור ואף איחור לא גדול מבטא חריגה מהמועדים הקבועים בדין ומחייב עתירה להארכת מועד והסבר.

6.            לטענת המבקשת, שרוי היה בא כוחה באבל על מות אביו ושבעת ימי האבל הסתיימו ביום 29.12.11. עוד טוענת המבקשת כי גם לאחר מכן שב בא כוחה לעבודה רק ביום 2.1.12. המבקשת איננה מציינת מתי פנתה לבא כוחה ומה נעשה, אם בכלל, בין מועד קבלת האזהרה ועד שהפסיק בא כוחה לעבוד בשל נסיבותיו האישיות. המבקשת אף איננה תומכת בקשה זו בתצהיר, מחדל אשר כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה.

7.            למרבה הצער, חדשות לבקרים נאלצים עורכי דין להיעדר מעבודה עקב נסיבות אישיות אך ברוב המכריע של המקרים תוגש על ידם (ולמצער - על ידי מי מעובדי משרדם) בקשה מתאימה לדחיית מועדים או ביטול דיונים. אין בבקשה זו כל הסבר לאי הגשת בקשה שכזו במקרה זה.

בנוסף, אין ולו ניסיון להסביר מדוע חלפו 10 ימים נוספים בין שובו של בא כוח המבקשת לעבודה סדירה למועד הגשת הבקשה.

נוכח כל זאת, לא עומדת המבקשת בנטל הוכחתם של אותן נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתה ואינני מוצא בנימוקי הבקשה "טעם מיוחד" להארכת המועד.